על הטיפול בוויסות רגשי

נראה שחלק גדול מהעבודה הטיפולית שלי מתמקד בניסיון לאזן ולהרגיע מצבים של מוצפות רגשית, שמובילים לביטויים לא מווסתים של מחשבות שליליות והתנהגות לא מתאימה. ההתנהגות עשויה להיות אגרסיבית מדי או להיפך, נמנעת. הטיפול עוסק ביצירת שכבת הגנה שמאפשרת לחשוב ולעבד מחשבות באופן שלא יוביל לוודאות מוחלטת, כמו "הכל נגדי", אלא יציע אפשרויות נוספות ואף יכולת להבין את האחר.

ארז (שם בדוי) פנה אליי לטיפול בעקבות תלונות של אשתו על התנהגותו כלפיה. לעיתים קרובות, החשש מאובדן הקשר עם האחר מניע לשינוי. ארז הביע את תסכולו באופן שהיה בוטה ואגרסיבי מדי כלפי זוגתו, והוא ביקש לשלוט בכעסיו. הוא סיפר על מערכות היחסים המוקדמות שלו עם הוריו: אב נוקשה ומרוחק שיצר אצלו שכבת הגנה לא מתקשרת, ואם מעורבת שלא נתנה מרחק, והיה קשה לאכזב אותה וקל להסתבך באשמה מולה. כך, הקשרים עם ההורים תמכו בחוסר היכולת לווסת, להרגיש פגיעות ועלבון בתדירות גבוהה ללא יכולת לרסן את התגובה, שהייתה פוגענית ותוקפנית. ארז נקשר לאישה שדמתה לאמו במובנים מסוימים, והיחסים נקלעו להתנתקות וכעס הדדי. ארז, שרצה לרצות את אמו הפגועה והפנים את אכזבת אביו ממנו, פנה לטיפול כדי לתקן את כעסו. דפוס היחסים היה ברור, אך היה צורך ביצירת שליטה מהירה ברגש יותר מאשר הבנה איטית של היווצרותו.

יש אפשרות להתערב בהבנת האירוע, כיצד הוא נספג, שהיא לרוב אוטומטית ונשענת על ניסיון העבר, או במישור התגובה, שכולל שכלול ופריסה של תגובות אפשריות והשהייתן. במקרה הזה, ניתן להתמקד בהבנת ההדדיות והתגובה בין אירוע-מחשבה-רגש והתנהגות, לפי גישת הפסיכולוגיה ההתנהגותית-קוגניטיבית.

ההבנה והזיהוי של מצב עשויים לאפשר השתהות מסוימת, אך כמו במצבי חירום רבים, ההסלמה והתגובתיות מאוד מושרשים ואוטומטיים. עניין נוסף הוא המרחק בין החוויה בזמן ההתפרצות למה שקורה בקליניקה, שם האקלים שונה לחלוטין. הקליניקה מאפשרת התבוננות, פרשנות ושיח ממקום מרוחק יחסית, אך לא מאפשרת התנסות בחוויה דומה או תרגול במצב ביניים שישפר את התגובה במצבי אמת. מטפל מאתגר יכול לשלב הכלה עם תרגול מציאות בתוך הטיפול, ויש גם אפשרות לטיפול קבוצתי שבו יש שחזור אותנטי של מצבים.

אני מאמין שהתרגול וההתנסות החווייתית הם החלק המהותי בטיפול, בעוד שההבנה חשובה אך משנית. האפשרות להתאמן במצבי חוסר ויסות ולעבור דרכם היא הדרך לשינוי. השינוי מתרחש כשאנו מבינים, במודע ולא במודע, שהוא אפשרי. ביון, פסיכואנליטיקאי דינמי חשוב, טוען שהחוויה הרגשית היא המקום שבו אנו לומדים, והלמידה היא מהתנסות רגשית. זה מה שצריך לספק בטיפול כדי שהוא יצליח, כך שנוצר מתח בין הצורך להכיל ולספק תנאים נוחים לבין שחזור החוויה המעוררת והלא פשוטה שקיימת בחיים האמיתיים.