על הטיפול בוויסות רגשי

נראה שהרבה ממה שאני עושה בעבודה הטיפולית הוא לנסות לאזן ולהרגיע. מצבים של מוצפות רגשית שמולידים ביטוים לא מווסתים של מחשבות שליליות והתנהגות לא תואמת. ההתנהגות יכולה להיות אגרסיבית מדי או לחלופין נמנעת. הטיפול מתעסק ביצירת שכבת מגן שבה ניתן לחשוב רגע לעבד מחשבות באופן שכזה שלא יתרגם לוודאות של מחשבות מוחלטות כמו למשל, "הכל נגדי" ויציע אפשרויות נוספות ואף יכולת להבין את האחר.

ארז (שם בדוי) פנה אלי לטיפול בשל תלונות של אשתו על הדרך בה נוהג בה לפרקים. הרבה פעמים האחר והחשש מאובדן הקשר עמו, יובילו למוטיבציה לעשות שינוי. ארז בטא את תסכולו באופן שהיה בוטה ואגרסיבי מדי לזוגתו. ארז ביקש לשלוט יותר בכעסיו. ארז ספר על מערכות היחסים המוקדמות שלו עם הוריו. אב נוקשה ומרוחק שיצר שכבת מגן לא מתקשרת אצל ארז, ואם מעורבת שלא נתנה הרבה מרחק והיה קשה לאכזב אותה וקל להסתבך מולה באשמה ושוב גורר למקום לא מתקשר ותגובתי. כך שהקשרים עם ההורים תמכו בחוסר היכולת לווסת. כלומר להרגיש פגיעות ועלבון בשכיחות גבוה, ללא יכולת לרסן את התגובה. וכאשר התגובה מגיעה היא מתרחשת באופן פוגע ותוקפני. ארז נקשר לאישה שדמתה באופן מסוים לאמו שציפתה ממנו להגנה וזכתה בכך, אך לעיתים שהופיע אכזבה מצידה, זה היה מדרון חלקלק עבור שיניהם והיחסים נקלעו להתנתקות וכעס הדדי. ארז שרצה לרצות את אמו הפגועה והפנים את האכזבה של אביו ממנו. היה זה שפנה לטיפול ורצה לתקן את הכעס שבו. במהרה אפשר היה לפענח את דפוס היחסים שנשא בקרבו, אך במישור ההתערבות היה צורך ליצר שליטה מהירה ברגש, יותר מאשר הבנה חשובה אך איטית להיווצרותו.

יש אפשרות להתערב במישור של ההבנה של האירוע, של איך הוא נספג. שבפועל היא די אוטומטית ונשענת על ניסיון העבר של כל אחד מאתנו, או כפי שמכונה בשפה פסיכולוגית דינמית, הבנה של יחסי אובייקט מוקדמים. או במישור של התגובה, שכלול ופריסה של תגובות אפשריות, השהייה של תגובות וכדומה. במקרה הזה אנחנו יכולים להתכנס, סביב ההבנה של איך מתקיימת הדדיות ותגובה בין אירוע-מחשבה-רגש והתנהגות. הבנה שלקוחה מגישה של פסיכולוגיה התנהגותית קוגניטיבית.

עצם ההבנה והזיהוי של מצב עשוי לאפשר השתהות מסוימת, למרות שכמו בהרבה מקרים של מצב חירום, האסקלציה והתגובתיות מאוד מושרשים ואוטומטיים. ענין נוסף ומהותי שמייצר מרחק בין החוויה בזמן ההתפרצות למה שקורה בקליניקה. הוא השוני המהותי בין המצב בו האירוע מתרחש בחיים, במצב של לחץ וחוסר מוכלות וההיפוך הגמור שלו במפגש בקליניקה. אנחנו מתכנסים במקום נח ומכיל ומנסים לתת פתרונות למצב שמתקיים באקלים הפוך לחוץ ואחר מאוד מהנוכחות והאווירה בקליניקה, ביחסים היחסית נוחים של מטפל מטופל. כשאנחנו מגיבים באופן לא מידתי ולא מווסת אנחנו בתנאי לחץ ומשום הלחץ והמצב שכמו משחזר לנו מצבי מצוקה מעברינו. הקליניקה מאפשרת לנו להתבונן על הדברים, לפרש ולדבר על, ממקום של חוויה יחסית מרוחקת. אך לא מאפשרת התנסות בחוויה דומה או תרגול במצב ביניים שישפר את התגובה שלנו במצבי אמת בעתיד. מה לעשות. ראשית מטפל מאתגר שבוחר להשתמש לפרקים בהכלה אך לא רק. יכול לחשוף את הטיפול והמטופל לאופציה יותר מתרגלת מציאות בתוך הטיפול. יש גם אפשרות לטיפול קבוצתי שם יש שחזור, בכאן ועכשיו מאוד אוטנטי ומתרחש בהווה, כי הרי אנחנו מול קבוצת השווים.

אני גורס שהתרגול וההתנסות החווייתית הוא החלק המהותי בטיפול, ההבנה חשובה אך משנית, האפשרות להתאמן במצבי חוסר ויסות ולעבור דרכם היא התנועה לעבר שינוי. מתי אנחנו משתנים שאנו מבינים באופן מודע ולא מודע שהשינוי אפשרי. ביון פסיכואנליטיקאי דינמי חשוב ורב דעת. גורס שהחוויה הרגשית היא המקום שבו אנחנו לומדים והלמידה היא מהתנסות רגשית. זה מה שאנחנו צריכים לספק בטיפול בכדי שהוא יצליח. כך שנוצר מתח בין הצורך להכיל ולספק תנאים נוחים לצורך עבודה ושיחזר משהו מהחוויה המעוררת והלא פשוטה שקיימת בחיים האמיתיים.