top of page

גישה טיפולית

בדף הזה אני מציג כתיבה על עקרונות הגישה הטיפולית שלי. רעיונות וגילוי דעת הכתובים באופן חופשי אפשר לקרוא ב blog.

 

כפסיכותרפיסט אני מנסה להתמודד עם אתגרים טיפוליים מגוונים באופן גמיש, בראיית האדם העומד מולי ולפתוח את עצמי לדיאלוג שוויוני ופתוח, ככל האפשר.

ההתבוננות שלי על משבר או נקודת הכרעה בחיים, היא כעל מקום שמאפשר למצוא את דרגות החופש והאפשרויות הטמונות בהם, כך שלעיתים מהשבר הגדול ביותר, אפשר לקיים צמיחה והתמודדות טובה יותר עם הקושי.

אני מאמין שבמקצוע שבחרתי יש אפשרות ליצור קשר ייחודי ומשמעותי ביני למטופל, מה שיוביל ליצירת השינוי ושחשוב למצוא את היכולת והחוזקה ולהתמקד בחיובי כחלק מרכזי במציאת הפתרון.

כאשר האדם נמצא במצב שבו הוא נטול יכולת ואמונה ביכולתו לנווט את דרכו, הוא זקוק להכוונה ולמציאת הרמזים לדרכו הייחודית, ועל כך אני מופקד.

טיפול קצר מועד

גישה טיפולית שהופכת עם הזמן לשכיחה יותר ויותר היא הטיפול  הממוקד וקצר המועד, כאשר התנאי להצלחה הוא במידה מרובה, הוא מידת המוטיבציה של המטופל ונכונותו האמיתית לשינוי.

העבודה מתבססת על טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות, שמשלבות השקעה גם בבית. ברוב המכריע של המקרים קיימת הטבה משמעותית כבר בראשית הטיפול. היה ולא כל מטרות הטיפול הושגו במלואן, ניתן להאריכו לתקופת זמן קצובה. (הטבה ניכרת  מושגת בדרך-כלל אחרי 10 טיפולים).

יש לאפשר למטופל להרגיש את כוחותיו ואת עצמאותו ובכך להגביר את תחושת המסוגלות וההצלחה. ניתן להגיע להישגים משמעותיים במגוון רחב של קשיים כדוגמאת פחדים ספציפיים, חרדות, התמודדות עם אירוע פוסט טראומטי (תאונה, מחלה), משברים ועוד.

שקיעה - טיפולים

האותנטיות במפגש הטיפולי כתנאי להיווצרות קשר בין מטפל למטופל

התבוננות

כמה שאלות שכיחות על טיפול

אני חושבת שבן/ת זוגי, בני/תי זקוק לטיפול, אך הוא מסרב/ת. מה לעשות?

במידה ומדובר במצב שאת/ה קורבן למצב שנוצר, כדאי לשקול את פניתך לטיפול. לעיתים ניתן ליזום טיפול משותף כדרך להביא את בן/ת הזוג או הילד לטיפול. במצב אחר יתכן שבן/ת הזוג/הבן/ת עלול לחשוש כי אין לו/ה סיכוי למצוא מקום בו יוכל לבטא עצמו/ה, גם אם לא מודע בזה, ואז כדאי לבדוק נקודה זו. אני סובר כי רובנו המכריע גם אם לא נודע בכך נשמח לאוזן קשבת, אך במקום ובתנאים שנכונים לנו​.

מדוע לפנות לטיפול?

בשעת משבר או בתקופה מלחיצה מומלץ מאוד לפנות לטיפול, במיוחד כאשר יש הרגשה שלילית של אובדן כוחות וחוסר מיצוי עצמי לאורך זמן. אמנם, ניתן לספק את הצורך בהנאה ובסיפוק בנסיעה לחו"ל או באמצעות סיפוקים זמינים אחרים,אך כל אלה יאפשרו ליצר עונג לטווח הקצר. אפשרות נוספת היא  לשקול השקעה לאורך זמן,  המניבה  פרות בטווח הארוך יותר ומחייבת התמסרות ומחויבות​​.

 

כמה זמן אורך טיפול?

כאשר מדובר בפניה סביב קושי/סימפטום קל או ספציפי, באמצעות הבגישה הקוגניטיבית-התנהגותית ניתן להשיג תוצאות תוך פגישות בודדות.  בטיפולים ממושכים יותר יש צורך בהתכוונות ברורה ומתוכננת.

 

מדוע נפגשים במקום קבוע ולא בבית קפה או בבית?

יש צורך ביצירת מקום ניטראלי ויחודי, עם תנאים מתאימים, שעם הזמן גם יעורר אמון. במקרים יוצאי דופן או במקרים בהם קיים סיכון ממשי, כדאי לשקול מפגש במקום אחר מהקליניקה.

איך ניתן ליצור אמון באדם שאינני מכיר/ה?

אכן זו משימה קשה עבור המטופל והמטפל. יצירת אמון דורשת זמן והשקעה שאינה מובנת מאליה. במידה ולא נוצר אמון יהיה קשה עד בלתי אפשרי לקיים טיפול.  אפשר להתגבר על החשש הטבעי על-ידי קבלת המלצה על המטפל ולהרגיע חשש זה. בנוסף, ניתן לקבוע מספר פגישות מוגבל לניסיון. גם במידה והמפגשים הראשונים לא הוגדרו כניסיון. ברור כי תמיד במפגש יש מרכיב של התנסות ואפשרות לבחור או לא לבחור בטיפול.

קישורים רלוונטים

 

 

אפשר וגם צריך להתבונן על היווצרות הקשר בתוך חדר הטיפול, כניסיון ליצור מגע אותנטי בין שניים. השאלה מהי רמת האותנטיות ומהו אופייה האמיתי מעסיקה אותי רבות. השאיפה היא ליצור מרחב שבו שני הצדדים יוכלו לחוות אותנטיות בקשר ביניהם באופן מקביל: המטופל יחווה הקלה וביטחון והמטפל יוכל לדעת שהוא צועד בשביל הנכון.

 

בעבר פנה אלי מטופל צעיר בעל יכולת שכלית חריפה. במהלך הטיפול תהה האם תנועות הגוף שלי הן חיקוי של תנועותיו. אני הגבתי במה שתפסתי ככנות, כי ברור שתנועותי אינן קשורות לשלו. המטופל גרס שיש בתנועות אלו ניסיון מניפולטיבי שלי ליצירת קשר, מעין תעלול של איש מכירות, שמנסה לשווק את עצמו ולמצוא חן בעיני המטופל. חוויתי את דבריו כחוסר אמון והתקפה עלי. אולם בהמשך עלתה בי התחושה כי המטופל אכן ביטא חשש אמיתי, בדבר האותנטיות של הרגשות שלי כלפיו, באשר לשאלה האם אני באמת מחבב אותו או שזה רק צד מקצועי שמוקרן כלפי חוץ. ניתן לומר כי אמירתו היתה אמיתית וכך היתה גם תשובתי, אך היכולת להבין את המקום שבו המטופל נמצא היוותה צעד משמעותי ביכולת לאותנטיות בקשר המתהווה ביננו.

 

קיים רצון אנושי לדעת מה באמת חושבים עלינו, חתירה לידיעה שכזאת מתרחשת כל הזמן במרחב הבינאישי, ורק לעיתים רחוקות אדם מקבל מסר גלוי שיכול להחשיבו כנושא מידע בעל אמינות גבוה כלפיו. התקשורת האנושית מתחלקת לתקשורת מילולית שניתן לכנותה מוצהרת ולתקשורת לא מילולית. נמצא במחקרים כי מה שנחשב ליותר אמין הוא החלק הלא מילולי. החלק המילולי עשוי להציג אג'נדה מסויימת להציג ולשווק האדם כלפי חוץ, כל זה טוב ויפה ועסקו בכך רבות מאז פרויד. העניין בתוך הטיפול עצמו מתמקד ביכולת להפוך את המוצהר למסר תקשורתי עם מטען אותנטי. המוטיבציה של המטופל מתבטאת לעיתים קרובות בניסיון לחשוף את מידת האותנטיות של המטפל, כך שהמטופל ירגיש שהמטפל אמתי ומושקע בו.

 

 

השאלה של המטופל, האם ישתף את צפונות ליבו עם האדם העומד לפניו, ההנחה כי יעשה זאת אינה ברורה לאיש ותלויה ברכיבי אישיותו של המטופל. אדם המתקשה להכיל עצמו ייטה לשתף במהירות, כאילו להיפטר מהעול הרובץ על כתפיו. אדם בעל מוטיב הימנעותי יהסס רבות בטרם ירגיש שהוא יכול להסתכן ולחשוף עצמו. הראשון לא מתקרב לשאלה האם כדאי או לא כדאי לחשוף, הוא פולט לפני שמגיע המקום להסס והשני חושש לספר כי אז מי יבטיח לו שיישאר מוגן. מעבר לכך יש את מבחן ההוכחה שהמטפל צריך לעבור בכדי להיות ראוי לאמון, במובן הפשוט יותר של ליצור מקום בטוח ומאפשר להעלאת תוכן טיפולי, ובמובן המורכב יותר, שבו לכל אדם יש מידה של יוקרה עצמית ויש מעשה של כניעה והכרה ביכולתו של האחר בכדי להצליח למסור לו את המידע המאוד אישי באופן חד צדדי.

 

השאלה של כל מטופל בדבר, מהם הרכיבים המוטיבציוניים שמניעים את המטפל לבוא להיפגש עמו היא שאלה רבת משקל. האם המטפל מונע משיקולים כספיים, של רצון לשלוט ולהורות או שהרצון להיות משמעותי מוביל את המטפל, האם יש בו אהבת אדם, זו אכן שאלה מרכזית. כל אלה עומדים למבחן בשלבי יצירת הקשר הראשוני. עלי לציין כי מבחינתי למכלול הרכיבים יש משקל מסוים בקרבי בתוך העבודה הטיפולית אותה אני מבצע. אנני סבור כי לכל רכיב יש משקל זהה לאחרים וגם איני טוען שיש סתירה גורפת ביניהם. החיבה בין המטפל למטופל אינה יכולה להתפתח בין רגע, גם אותנטיות לא, אך נראה שברמזים לאפשרות לקיים אותה יש בכדי לאפשר פתיחה של דרך טיפולית כלשהיא.

השאלה של המטופל, האם ישתף את צפונות ליבו עם האדם העומד לפניו, ההנחה כי יעשה זאת אינה ברורה לאיש ותלויה ברכיבי אישיותו של המטופל. אדם המתקשה להכיל עצמו ייטה לשתף במהירות, כאילו להיפטר מהעול הרובץ על כתפיו. אדם בעל מוטיב הימנעותי יהסס רבות בטרם ירגיש שהוא יכול להסתכן ולחשוף עצמו. הראשון לא מתקרב לשאלה האם כדאי או לא כדאי לחשוף, הוא פולט לפני שמגיע המקום להסס והשני חושש לספר כי אז מי יבטיח לו שיישאר מוגן. מעבר לכך יש את מבחן ההוכחה שהמטפל צריך לעבור בכדי להיות ראוי לאמון, במובן הפשוט יותר של ליצור מקום בטוח ומאפשר להעלאת תוכן טיפולי, ובמובן המורכב יותר, שבו לכל אדם יש מידה של יוקרה עצמית ויש מעשה של כניעה והכרה ביכולתו של האחר בכדי להצליח למסור לו את המידע המאוד אישי באופן חד צדדי.

 

השאלה של כל מטופל בדבר, מהם הרכיבים המוטיבציוניים שמניעים את המטפל לבוא להיפגש עמו היא שאלה רבת משקל. האם המטפל מונע משיקולים כספיים, של רצון לשלוט ולהורות או שהרצון להיות משמעותי מוביל את המטפל, האם יש בו אהבת אדם, זו אכן שאלה מרכזית. כל אלה עומדים למבחן בשלבי יצירת הקשר הראשוני. עלי לציין כי מבחינתי למכלול הרכיבים יש משקל מסוים בקרבי בתוך העבודה הטיפולית אותה אני מבצע. אנני סבור כי לכל רכיב יש משקל זהה לאחרים וגם איני טוען שיש סתירה גורפת ביניהם. החיבה בין המטפל למטופל אינה יכולה להתפתח בין רגע, גם אותנטיות לא, אך נראה שברמזים לאפשרות לקיים אותה יש בכדי לאפשר פתיחה של דרך טיפולית כלשהיא.

IMG_20211028_173630_edited.jpg

טיפול במשפחה

טיפול בקשר התוך משפחתי בין ההורים כזוג ובינם לבין הילדים, הוא בעל משמעות רבה. במצבי משבר הקשרים האלו נמצאים תחת התקפה ואת המסגרת המשפחתית הכי חשוב לתחזק. המאחזקה המשפחתית מתחילה להיות מחוררת ביכולת ההכלה שלה. מחלה של ילד, או סכסוך בין ההורים , התמכרות של אחד מבני המשפחה ועוד, כל אלה הם קרקע לפיצול והתרחקות ביחסים, כך שנוצרת התדרדרות מהירה וקושי לכל בני המשפחה. לכן בהרבה מקרים ההתערבויות צריכות מערכתיות ולחזק את הקשר התוך משפחתי

bottom of page