לפעמים, המחשבות שלנו הופכות למעגל אינסופי של דאגות, ספקות ותחושות לא נעימות. הן כמו גלים סוערים שמכים בחוף, שוב ושוב, בלי הפסקה. אני בטוח שגם אתם מכירים את התחושה הזו – כשהמוח לא מפסיק לחשוב, כשהמחשבות הטורדניות משתלטות על כל רגע פנוי, וגורמות לנו להרגיש כאילו אנחנו תקועים בתוך סחרור שלא נגמר. אז איך אפשר להתמודד עם זה? איך מפסיקים את המחשבות האלה מלשלוט בנו? אני מזמין אתכם לצלול איתי אל תוך המדריך הזה, שבו נבחן יחד דרכים פשוטות, אך אפקטיביות, להתמודד עם מחשבות מטרידות. התמוד

מלחמת "חרבות ברזל" שנמשכת מזה שנה ואין לדעת מתי תסתיים, מטילה מעמסה רבה על החיילים שבחזית ועל בני ובנות הזוג בעורף שחווים את המלחמה בצורה...

חיילים שחוזרים הביתה מימי לחימה ארוכים ואחרי שהות ארוכה ואינטנסיבית בעזה ובלבנון, עם אדרנלין גבוה לאורך חודשים מגיעים לשיחה עימי ומדברים....

אני לא מצליח להפסיק לחשוב על עניין מסויים, זה חוזר ועולה לי כל הזמן במחשבתי. למה לא עשיתי, הייתי צריך להיות שם ולא הייתי, התעצלתי, נכשלתי, לא הייתי במיטבי, תמיד זה קורה לי, עוד ועוד... רגשות של אשמה, האשמה, כעס וכאב, שעלולים, במשך זמן ממושך ובזמנים שאני לא רוצה בכך, לצוץ ולעלות שוב ושוב. יש הופעה של מחשבה, שצוברת תאוצה במצבים שונים. המחשבה האובססיבית הזאת, משתלטת על כל חלקה טובה ואינה נותנת מנוח. בהינתן גירוי מסויים, המחול הזה מתחיל שוב וזה נהייה יותר ויותר קשה עבורי. בהדרגה

הפתיחות שיש למתבגר בקליניקה לעומת הסגירות המאפיינת אותו בדרך כלל

על פוסט טראומה והתמודדות לאחר אירועי ה7 באוקטובר

אני מדבר על הקושי במציאת זוגיות בעידן הנוכחי בהקשר של אפליקציות ההיכרויות.

טיפול במשבר גיל ה 40

נראה שחלק גדול מהעבודה הטיפולית שלי מתמקד בניסיון לאזן ולהרגיע מצבים של מוצפות רגשית, שמובילים לביטויים לא מווסתים של מחשבות שליליות והתנהגות לא מתאימה. ההתנהגות עשויה להיות אגרסיבית מדי או להיפך, נמנעת. הטיפול עוסק ביצירת שכבת הגנה שמאפשרת לחשוב ולעבד מחשבות באופן שלא יוביל לוודאות מוחלטת, כמו "הכל נגדי", אלא יציע אפשרויות נוספות ואף יכולת להבין את האחר. ארז (שם בדוי) פנה אליי לטיפול בעקבות תלונות של אשתו על התנהגותו כלפיה. לעיתים קרובות, החשש מאובדן הקשר עם האחר מניע לשינוי

באמת קשה להתרכז לאחרונה, אני מרים את הספר מתחיל לקרוא, תוך מספר שורות לא רב, אני מניח אותו בחזרה. לעיתים זה הפרעה מבחוץ שמניעה אותי לנתק את הקשב למה שקורה על הדפים. הפלפון מציץ, הבת מבקשת. לעיתים אילו הדפים בעצמם, שלא מסוגלים לרתק אותי כבר בתחילתו של המסופר ולעיתים ולמרבה הפלא, בגלל ענין לא נעים שמתגלה בהם. כזה שמעורר בך משהו לא נעים בהתמודדות מולו, אמירה קשה, משהו עם עוצמה לא מידתית הזדהות גדולה מדי, ואני בעדינותי מפסיק. כמו הסבילות לדבר, למצוא בו ענין ולהתמיד נמצאת בירידה,

יש איזה מחשבה שכדאי לעודד בכי וביטוי רגשי, עמדה שכיחה של מטפלים ומטפלות. גישה זו מתמקדת בהבנה שהבכי יכול לשמש כאמצעי לפרוק רגשות עמוקים ומורכבים, וכי הוא עשוי להוות דרך להזדכך ולחוות קטרזיס. קטרזיס, או שחרור רגשי, הוא תהליך שבו אדם משתחרר מהכאב או מהמתח הנפשי שלו באמצעות דמעות. עם זאת, בפועל, כל אדם יתקשה לרצות לבטא משהו שמכאיב לו ומרגש אותו באופן הזה. ישנם אנשים שמרגישים חוסר נוחות או אפילו פחד מהביטוי של רגשותיהם, ולכן אני רוצה להסתכל על זה בזווית נוספת, אשר תסייע להבין את

ראשית אומר משהו על הדימוי הנוראי של המחלה הזאת, קשה לחיות עם התיוג שדבק בך. אפשר להתבונן על הקושי העיקרי שיש בזה, שלמעשה יש כאן בעיקר...

הקורונה שנמצאת אתנו כבר שנתיים וכנראה תמשיך ללוות אותנו גם בעתיד הקרוב. כמו הבליטה תהליכים חברתיים שהבשילו עוד קודם. תהליכים של התנתקות...