רן טלץ MSW
פסיכותרפיסט
נייד 0525670189 אני נמצא בבנימינה, במרכז תל אביב וגם באופן מקוון
חרדה חברתית והתבודדות
בעידן הנוכחי מצבים של חרדה חברתית הופכים לשכיחים יותר מבעבר. המחשב, והרשתות החברתיות, לצד הנטייה האינדיודואליות המשתרשת בחברה, עשויים להפוך קשרים בין אישיים לדלילים ופחות משמעותיים מבעבר. המיומנויות החברתיות נפגעות ומשתרשת לה בזחילה מאין עצלות רגשית, שמשמעותה פחות ניסיון להיות בקשר.
יש מקרים אחרים שגורמים להתבודדות והתכנסות שכזו, לעיתים נגרם כתוצאה מאירוע פוסט טראומתי משתק, או התמודדות רבת שנים עם בעיה כרונית.
בני נוער ומבוגרים החווים סגירות, ריקנות ושממון. גוררים אחריהם, לא אחת, קשיים בלימודים, קשיים תעסוקתיים, בעיות בדימוי ומימוש עצמי, הסתגרות, ולעיתים גם קושי לצאת מהבית.
חלק ממקרי ההתנתקות והבידוד גוררים אחריהם שימוש פוגעני בסמים, באלכוהול ופגיעה עצמית. לתהליכים אלה מתלווים קשיים משפחתיים המחייבים התייחסות.
כדי לסייע בפתרון מצבים אלה, אני פועל במישורים שונים תוך ניסיון לצאת ולחשוב מחוץ לקופסא. מפגשים עם המשפחה הקרובה ופנייה לגורמים נוספים שבכוחם לסייע - יעוץ תעסוקתי, גיוס מלווה והתייעצות פסיכאטרית. הטיפול מושתת על בניית תהליך טיפולי משותף, עם דגש על הנעה קדימה ודחיפה התחלתית לפעולה כלשהיא, שימוש בכלים מעולמות תוכן מגוונים, תוך שימת דגש על הגדרת מטרות ויעדים ברורים ומוסכמים, לצד הבנה והכלה של הכאב העמוק בו שרוי המטופל.
עבודה שיקומית
עבודה שיקומית נדרשת לאחר תקופה ארוכה של חוסר תפקוד והתבודדות. העבודה השיקומית שמה למטרה להסדיר תפקוד ואף להרוויח, ככל האשפר, מהניסיון הכואב. אדם המתאושש מתקופה של מחלה או מאירוע נפשי קשה וכרוני, מתקופה של התאבנות וחוסר תפקוד, כמו כבר הרגל חדש שנוצר של חוסר מעש והתבודדות. זקוק לזריקת עידוד משמעותית. דחיפה והכוונה מקצועית. במקרה זה גם לתקופת טיפול קצרה עשויה להיות משמעות רבה, לעיתים יש לשקול פניה לעזרה מוסדית מוסדרת כולשהיא ובדרך כלל צריך עבודה מעמיקה בכדי לגרום לשינוי מבוסס.
חרדה חברתית וקורונה
הקורונה שנמצאת אתנו כבר שנתיים וכנראה תמשיך ללוות אותנו גם בעתיד הקרוב. כמו הבליטה תהליכים חברתיים שהבשילו עוד קודם. תהליכים של התנתקות בין אישית הדרגתית, שמזוהים עם השימוש הנרחב במחשב, יצירת קשר דרך אפליקציות וירידה בכמות האינטראקציות הבין אישיות. תופעות אילו ממעיטים ביכולות ובמיומנות הבין אישית של קשרים חיים וספונטניים. הקשר נהייה יותר בשליטה מחושב וכזה שנעדר נוכחות חיה ומגע. מצד אחד יש לאדם הרבה קשרים אך הם עלולים להיות פחות ופחות משמעותיים שטחיים. ניתן להתבונן בתופעות האילו כגלים שהצטברו לנחשול בדמות הקורנה, רחבת היקף שנותנת להן תיקוף משמעותי יותר. הקורונה כמו נותנת גב להתרחקות וליצירת הקשר מרחוק. וגם אם כבר נמצאת במקום שמעורר פחות חרדה מהתקופה שבא הופיעה, הרי שמאפשרת לביטויים של ההתרחקות להתבסס. האפשרות לקיים מפגשי זום במקום מפגשים פנים אל פנים, ההימנעות ממגע בלחיצת יד או חיבוק וכמובן המסכות שמאפשרות להתחבא מתחתן. מקטינות את נקודות המגע האנושיות והופכות את המגע למרוחק יותר. אז מה עושים, מסתגלים לתופעה נהנים מהאפשרויות שמביא ומתחילים לסבול באופן הדרגתי ולא מורגש מהיעדר המגע. כן זה אפשרות להרוויח משהו מכל דבר וברור שזה לא תופעה בסימן מינוס בלבד. אך ברור, כי היכולת ליצור קשר חברתי ורומנטי, או כזה שיחזיק מעמד ויתעלה על מקומות מורכבים, נפגעת. הרי קשר זקוק לאתגר וברגע שעומד באתגר הרי שנמצא שהוא מתחזק. היכולת הבין אישית להתמודד עם מורכבות ואתגר בנסיגה וכנראה שכך גם האפשרות לקשרים משמעותיים וארוכי טווח. טיפול רגשי זה מקום שמשמר ומתרגל מיומנות של קשר בתנאים מוגנים, גם אם מלאכותיים בהתחלה, ונתונים בסד של התנהלות מסוימת וקבועה על פי כללים. הרי שמאפשרים דיון שכלתני על קשר ויותר מזה גם התנסות וכאן ועכשיו בקשר בין המטפל למטופל. קשר שהוא יותר בפריזמה הורית מגוננת אך יש אפשרות לאתגר אותו בתנאים מוגנים, לאפשר ביקורת ואוטנטיות במגע באופן הדדי. אפשר לומר שהתשלום מאפשר את קיום המפגש הזה במרחב הזמן, בין מומחה לקשר ומתמחה בקשר. ואפשר לומר גם שהמומחיות וההתמחות אינן מוחלטות ומתקיימות הדדית בקרב שני הצדדים. עיקרה העניין הוא היכולת לדבר ולהיות אוטנטי. אפשר להתבונן על התהליך גם כמה שמאפשר למצוא פתרונות טכניים לבעיות אנושיות מתוך גוף הידע של הפסיכולוגיה, אך בכל מקרה מתקיים בכל רגע נתון גם קשר אנושי שנע בתוך התרחשות של התרגשות, חרדה, רוגע, שעמום ושאר תהליכים רגשיים. כך שלעתי בעידן הזה של ההתנתקות מקשר טיפול רגשי הוא אפשרות טובה להחיות אותו במקומות שבעת האחרונה נחלש.
בדידות
הטיפול בבדידות, הוא אתגר מורכב, כמו הכוונה לרפא, לתקן, את יכולתו של הפרט להיות בקשר עם סביבתו. מיומנות שלא היתה מעולם או נפגעה מסיבה מסוימת. ראשית יש לציין שהיכולת לבדידות ,היא יכולת והיא חיונית בכדי להיות בקשר טוב. קשר שיש בו מרחק וקירבה במינונים מספקים. היכולת להיות לבד היא אתגר משמעותי שמושג בבגרות אחרי שרשרת של התנסויות, הכלה ואיתגור מספקים ומתאימים, מצד ההורים ולאורך השנים. לאחר שאתגר זה מושג הפרט בשל יותר להיות ביחד. דרך נוהגי השינה אפשר לבחון העניין. למשל אם אתה גדל במונגוליה אתה חשוף לערכים והתנסות אחרת, המשפחה ישנה בחלל אחד ואין התנסות של לישון לבד למשל כמו שמקובל בחברה המערבית. בחברה שלנו היו אף יומרות לגדל את הילדים במרחק מהוריהם, במה שכונה לינה משותפת בקיבוץ, ברור שהניסוי הזה כשל ברוב המקרים ונמצא פחות מתאים להתפתחות הרגשית של ילד. אני סבור שההתמודדות שילד עובר שמנסה ומצליח להירדם לבד היא משמעותית ומגדלת מאשר אם לא נדרש לכך. מצד שני ברור שיש פרטים שהמשימה הזאת או משימות אינדבידואליות אחרות אינן תואמות את היכולת בשלב מסוים ואז הם לא מצליחים להתמודד ולדלג לשלב הבא. יש מי שטוען שמי שמעדיף את הבדידות המוחלטת פשוט התייאש מהאפשרות שימצא קשר. במידה ומדובר בייאוש אקטיבי, כלומר כזה שמוצא את עצמו נחשב פעמים רבות ולא מניח הרי שנרגיש גם דיכאון וערך נמוך אצל אותו אדם. במידה ויש כבר השלמה והתנהלות כרונית של להיות לבד ולהיות במצב של בדידות. הרי שהדפוס כבר הוטמע, ולמען האמת קשה יותר להתמודד עמו בחדר הטיפול, קשה אך אפשרי. הבחינה של עניין השינה היא רק אופן אחד ומצוצמם של התבוננות על העניין. אך משקף את היכולת של האדם לשאת תסכול להצטמצם או להרחיב יכולות. כשילד פוגש ילד אחר מקבוצת השווים שלו מנסה ליצור קשר, חווה דחיה או קבלה , שם נבנים היכולות בשדה פתוח שיש בו הרבה אקראיות וחוסר שליטה. מורכב מיכולות מולדות ונרכשות של הפרט. המפגש הזה מתרחש לאורך החיים עם מידות משתנות של חווית סיפוק או דחיה שבדרך כלל הן מורכבות ודואליות כלומר באירוע אחד מתקיים גם סיפוק וגם דחיה ויש הרבה מקום לפרשות. בטיפול אפשר להתמודד עם העמדה הפרשנית לאירוע מסויים ועם יכולת ההכלה וההתמקמות מול החוויה הרגשית שנוצרת. שני המרכיבים חשובים. אפשר לומר בהכללה שההתמודדות עם העמדה הפרשנית שנעשת ממקום של מחשבה היא קלה יותר וההתמודדות הרגשית היא מסובכת ומורכבת יותר וגם קשורה לטיב הקשר שנוצר במשך הזמן אתי. קשר שדרכו אפשר להיות בחוויה של קירבה בתנאים של טיפול. ובמידה וזו לא מתפתחת בתוך הקשר הטיפולי הרי שגם הקשר הטיפולי לא יחזיק ויפרם. צריך לזכור שכולנו עוברים דרך חוויות של בדידות, אנחנו מתעצמים או נסוגים ובנקודות שונות בחיינו החוויות נחוות אחרת. בתפיסתי המקצועית אני מנסה להשתמש ולאמץ את הגמישות, האופטימיות והחתירה ליצירת קשר וחיבור אנושי גם איפה שקשה ובטח ששם!
חרדה חברתית חיזור והמרחב הווירטואלי
הרצון לאהוב ולהיות נאהב מוביל אותנו לאורך החיים והוא מרכזי לקיום שלנו, ליצירת התנועה והעניין בחיים. יש שמבקשים להתאהב, יש שרוצים להרגיש את כוחם על האחר שקועים במשאלות נרקיסיסטיות, כאילו שמבקשים להשתקע בהנאות מיניות כאילו ואחרות. ויש שחוששים מפעולה לא מעיזים מפנטזים ואולי הסתגרו ופסקו מלדמיין. כי הרי עצם המחשבה והעלאת הרצון מכאיבה להם והם מסתגרים אט אט בתוך עצמם ועם הזמן, מפסיקים גם לפנטז. מי שנמנע וחושש יפנה מרצו לפנטזיות והתעסקויות פחות מאתגרות, משלים עם המצב בכאב או בהדחקה. אני חושש שחרף השינויים המציעים מגוון, יש צמצום של החוויה הבין אישית והאינטראקציות
הממשיות הולכות ומתמעטות וכך גם הבדידות וההתנתקות מקשר
כיום הרבה מהעיסוק במציאת קשר זה או אחר, מתקיים במרחבים
וירטואליים, כאלה שמתרחשים ללא קהל ובדיסקרטיות. כמו הצורך לחשיפה מצומצמת אצל החרד חברתית, נענה ומתקיים. כך שהמפגשים מתקיימים בתנאים של ריחוק ואפילו ממקום נח שבדרך כלל מוכר ונעים למשתמש החרד חברתית. נראה שכמו הסביבה מתאימה עצמה. כיום יש יותר מרחב וירטואלי בחיינו, פחות היחשפות למגע בין אישי פנים אל פנים וכך יוצא שלצד הנוחות הנוצרת קיים חיסרון . משמעותי והוא שהמיומנויות החברתיות נפגעות. המרחב הווירטואלי מאפשר מגוון רחב יותר של היצע רומנטי/מיני, ממה שמתקיים במפגש פנים אל פנים במרחבים היום יומיים הרגילים, כמות הפנים שאפשר לסרוק ביחידת זמן, שגם מתאימות לדרישה של להיות פנוי לקשר לפחות ברמה ההצהרתית, גדולה וברורה יותר ממה שמתקיים במרחב המציאותי הרגיל . כך שאולי אפשר לטעון שהשיפורים הטכנולוגיים מאפשרים יותר אפשרויות והקידמה אכן מקדמת. אולם החיסרון המשמעותי של סוג החשיפה הווירטואלי, הוא שהוא נותן הרבה פחות מושג לגבי מידת ההתאמה, או שמכוון אותה למשל לחלקים של תקשורת דרך מילה כתובה ולא דיבור ותמונה, עם מהימנות נמוכה, לעומת מפגש בלתי אמצעי וברור. אפשר להסיק מכך ששלב ההיכרות הדרגתי יותר וממושך, או לפחות שכך היה אמור להיות. או שיש הרבה היכרויות שטחיות ומצומצמות שלא תופסות תאוצה ומתרקמות לידי קשר. נראה שלמי שיש קישורים חברתים מצומצמים בשל הנטייה להימנעות וחרדה חברתית יהיה קושי גם בשלבים הראשונים של להעז ליצור קשר מתוך מקומות של דימוי עצמי נמוך, והימנעות מפעולה. לצד אילו יש שמפתחים יכולות וירטואליות מתוך המקום הנמנע שמסגלים להם ביום יום. אך לבטח יהיה קושי במעבר לשלב של ממפגש והעמקת הקשר. שוב ממקומות של דימוי עצמי נמוך וחרדה, אך לבטח גם ממקומות של חוסר ידיעה והתנסות.
בהתבוננות יותר עמוקה על קשיים שעלולים להופיע במעבר
לקשר יותר משמעותי אפשר לציין את הבאים
קושי בוויסות - ההתחלות מאוד מרגשות ולכן יש קושי לשהות שם ולהחזיר תגובות מווסתות או נטיה להימנע מתגובה בכלל כי זה מרגש מדי, ולכן זה מקום שצריך לאמן, לאפשר
התמודדות עם הריגוש והוויסות שלו כאשר מתרחש
הדילוג מהמרחב הווירטואלי למציאות היא אתגר גדול. מפגש פנים אל פנים, איך מתרגמים את הפער ממפגש מרוחק לחוויה פנים אל פנים. הקפיצה הזאת מהמקום הנח והמוכר למרחב שיש בו הרבה פחות שליטה
המרחב הווירטואלי עצמו מציע המון אפשרויות אך הן אינן ממשיות דיו נותרות וירטואליות ולא מצליחות להתקדם לשלב הבא. נוצר סינדרום מוכר והוא שהאפליקציות מציאות את האפשרות הבאה הנוחה יותר, שאינה מאתגרת כמו העמקה וחשיפה גדולה יותר עם מה שיש ופחות זוהרת
חוסר מידע ביצירת קשר ובהבנת קודים בין אישיים. הרי ההתנסות היא הגורם המלמד ביותר בהתפתחות הבין אישית
השאלה המרכזית שלי היא מה אפשר לעשות בטיפול בכדי להתמודד עם הקושי, איך לאמן את המקום הפחד והחרדה, ליצר מקום יותר מווסת מול סיטואציות מורכבות ומרגשת, אני סבור שלונכח המורכבות הרבה שיש כעת בשדה הזה יש משמעות רבה לליווי וטיפול מקצועי