אני נתקל הרבה באמירות של הורים על השתקנות וההסתגרות של בניהם המתבגרים. לעיתים המתבגר לא מדבר נוטה להסתגרות והפנמה כדפוס אישיות. כמו מצדיק את המוניטין הגברי שלא מדבר על דברים מקמצן בהבעה ריגשית ובוחר להיות יותר בdoing ופחות ב being.
בפועל האמת מפתיעה למדי, אני נתקל בתמונה אחרת בקליניקה.
המפגש עם גבר צעיר שנמצא על התפר הזה שבין ילדות לבגרות, בין חברת הבנים הצינית והתחרותית, לתובענות להשגיות בתחומי החיים השונים. יש חשיבות לרגע הזה שאפשר להניח לרגע מהמרוץ להישגים, מהתביעות שמגיעות מבחוץ ולהקשיב לדברים שעולים בך. מתבגר בשלבים האלו שנמצא כבר שנים במסגרת לימודית לוחצת שאין בה תגמול כספי מידי, רק התמדה על בסיס צפיה לעתיד. חשיפה לעצמאות והגשמה עצמית בכל מני מובנים שיש כלפיה התיחסות דואלית: מצד אחד רצון לעצמאות והתפתחות ומצד שני הסתגרות נמנעת מתוך חשש מהחדש מהתביעה לפעולה. הצפייה ליצירת זוגיות לסקס, מפגש עם סמים אלכוהול. האמירה הלא מותאמת בהכרח שזו התקופה הטובה בחיים , "כי אתה צעיר". לעיתים קרובות זו תקופה קשה הרבה, של הרבה מצבי רוח ודימוי עצמי נמוך. כיום ידוע שמתבגרים סובלים ממשבר דופמין חריף. החומר הזה שאחראי על מצב הרוח נעדר מגופם ולכן הם נוטים לפעולות קיצוניות ומשפרות מצב רוח לרגע מתוך מצב של חוסר איזון כימי.
המפגש הזה של השינוי והאפשרות לדבר את השינוי. מוביל לצורך עז לדבר את זה, עלם צעיר שמתחיל לדבר על זה, במקום נטרלי נטול תובענות, כזה שיכול לשוחח על מה שמותר ואסור ואין כלפי הקונפליקט, עמדה הישגית כלפי מה שצריך להשיג מאפשר הרבה אוורור ודיבור. זה צומת ליצירת הרבה קשיים והניקוז בדיבור מאפשר את העיבוד. כל פעם אני מופתע מחדש כמה לחץ וצורך לונטילציה משתחררים במקומות האלה.
בעצם מתבגר נמצא מול סביבה תובענית חסרת פשרות, בחוסר איזון כימי ובמצב של בדידות וניתוק , לא פלא שיש פניה להקצנות
לדוגמא, נער שמדבר על תגרה שהיה עד לה במסיבה, כמו נחשף לאלימות קיצונית והצורך הזה להגן על עצמך או על מי שחשוב לך למול תוקפנות משוללת רסן של כאלה עם ערכים אחרים ממך.
נער שמדבר על פעילות מינית בקבוצה שממש מתקיפה את החושים מסקרנת ונכנסת לתחומים אפורים ולא ברורים לגבי מה שמאמין וגדל עליו.
נער שמתמודד עם הציפיות לגיוס מוצלח והצבה טובה, מבחני מיון רצון להגשים עצמו כחייל קרבי או עם ציפיות לעתיד ב8200 היחידה הנחשפת. ציפיות להצלחה בלימודים וציונים טובים. מה חשוב יותר איפה חשוב יותר להשקיע.
לעיתים הקונפליקט שקיים הוא בן הילד להוריו, למען האמת, תמיד קיים קונפליקט , של פער ציפיות בפרספקטיבה, כך שהאפשרות של הנער לדבר את מה שקשה בלי להנעל רק בעמדה מתנגדת. עמדה שנוצרת מתוקף היותו מתבגר שמגדל את עצמאותו. הרי שהאפשרות הזאת חיונית ולעיתים קרובות מהווה גשר בין ההורה למתבגר באמצעות המטפל.
יש הרבה דוגמאות של קונפליקט שנוצרים וקיימים בגיל הזה, האפשרות לתת להם להיות מדוברים במקום נטרלי מקצועי ומכוון, מאוד מגדל ומפתח. מומלץ למי שיכול.